144 סך הכל צפיות,  2 צפיות יומיות

קלייר  קונסרראס
300 עמודים

אני מאוד אוהבת את סדרת הלבבות, יש בסדרה שלושה ספרים, לבבות זכוכית שמתמקד באסטל ואוליבר, לבבות גמישים  שעוסק בויקטור (משגע!) וניקול ולבבות נייר. שני הראשונים (בעצם לבבות גמישים הוא השלישי אבל כל ספר עומד בפני עצמו) נהדרים, ספרים טובים עלילה מושכת מסוג הספרים שקשה להניח מהידיים.
בואו נדבר על לבבות נייר, התאכזבתי הספר ממש לא ברמה של שני האחרים (כאילו מישהו אחר כתב אותו) גם סגנון הכתיבה שונה. העלילה מאוד איטית לוקח לה זמן להתפתח, הספר לא מצליח להתרומם, דיאולוגים רדומים, אני לא רוצה לומר שהספר משעמם כי זה לא נכון אבל זה לא רחוק מזה.

מיה וג’נסן כבר שנים אוהבים אחד את השני, מידי פעם הם נפרדים יוצאים עם אחרים וחוזרים אחר כך שוב. דבר אחד היה ברור לשניהם שבסופו של דבר הם יהיו ביחד. ג’נסן עובר לניו יורק ושם פוגש מישהי אחרת.
אני לא רוצה לגלות מה קרה אבל התוצאה שמיה נשארת שבורת לב ובלי ג’נסן כי אין מצב שהיא מוכנה לסלוח לו, מבחינתה הוא מחוק מהחיים שלה.

“אהבתי את הבחורה הזאת כל החיים שלי וידעתי שאוהב אותה כל עוד אני אחיה”
“שום דבר לא היה חשוב מהעובדה שאיבדתי את הדבר הכי חשוב הכי בחיים, ידעתי שאף פעם אני לא אשיג אותה בחזרה. אני לא ראוי לה”

הדמות הנשית מיה פחות מעניינת, לא מרגשת, לפעמים נדמה שהיא תקועה בעבר ואתה רק רוצה לומר יאללה תשחררי עברו שנים לא הגיע הזמן לשחרר ?
אפילו ילדותית  ודי מעצבנת.
הדמות הגברית ג’נסן אני לא הצלחתי להתחבר אליו, מבחינתי הוא היה דמות פלקט, חסרו לי רגשות, עומק כדי שאני אבין מה קורה בפנים.
מה שעוד יותר הרגיז, הסופרת כאילו נתנה את הסיפור מנקודת מבט של שני הגיבורים אבל תכל’ס זה היה רק מהצד של מיה הצד של ג’נסן היו הטורים שהוא כותב בעיתון, הוא מתגלה כגבר רגיש אבל לא הרגשתי שאני מצליחה להבין או להתחבר אליו.

“תן לי ללכת” , אמרתי , כשהמבט שלי צונח אל היד שלו,  המחזיקה את שולי המעיל שלי. הוא עצם את עיניו לרגע. “אני לא יודע איך”

אחרי חמש שנים שנים הם מוצאים את עצמם בניו יורק ומיה מנסה לזכור שהיא בעצם שונאת את ג’נסן (הגיע הזמן לשחרר מותק) ומנסה להתחמק ממנו וכמובן זה לא הולך כי ג’נסן רוצה אותה והוא לא הולך לוותר עליה.

“הייתי דורך על זכוכיות אם זה היה מביא אותי אלייך. הייתי שוחה את כל האוקיינוס, מטפס על הר, עושה הכל”
“אף אחת לא מצחיקה מספיק, מעצבנת מספיק, משוגעת מספיק, או יפה מספיק כדי להשתוות אלייך”

אם לא הייתי קוראת את שני הספרים הקודמים הייתי מגיעה עם ציפיות יותר נמוכות והייתי מסכמת את לבבות נייר כספר חביב להעביר איתו את הזמן.
אבל בעקבות הספרים הראשונים כן ציפיתי ליותר והעלילה לא תפסה אותי מספיק, היו רגעים שחשבתי לעזוב את הספר.

מדד הסקס: אין מספיק חסרו לי סצינות סקס טובות מה שהיה משדרג את הספר, יש אחת ל… אבל לא משהו שהתרשמתי במיוחד.

“תני לי צ’אנס”, הוא מלמל בקול רם. הדחיפות שלו העמיקו כאשר חרוזי זיעה נוצרו על הגבות שלו, שהיו משוכות כלפי מעלה. “תני לי להראות לך כמה טוב זה יכול להיות” השיניים שלו ליחכו את תנוך האוזן שלי. “תני לי להראות לך כמה טוב אני יכול להיות”

לסיכום : רומן נחמד ולא יותר מזה.

2 כוכבים במדד שלי.
המלצה על הספר הראשון בסדרה לבבות זכוכית

תקציר:
איבדתי אותה.
לא, לא איבדתי אותה. נטשתי אותה.
היא הייתה החברה הכי טובה שלי.

לא הייתי אמור להתאהב בה.
הייתי חסר אחריות.
הלב שלה נשבר.

חשבתי שהתגברתי. אבל הנה היא שוב כאן, אחרי שנים,
נאלצת לעבוד אתי, ומזכירה לי מדוע התאהבתי בה מלכתחילה.
אבל הפעם, אעשה כל מה שביכולתי כדי שהיא לא תעזוב לעולם.